• זה שהיה כאן תמיד... 

    ויהיה כאן גם מחר...

    פרויקט מלונאי חדש בלב הפועם של תל אביב (נפתח באביב 2018) 

    גדלתי בתל אביב. לב העיר. לא רחוק מהשוק. אחד הרחובות הקטנים. בתוך ההיסטוריה. הבניינים, העצים, הריחות, המראות ובעיקר האנשים. אלו שעושים את העיר. שהופכים אותה למה שהיא. אני עובר ברחוב בבקרים, מסתכל, מביט, מריח. יש דברים שמתחלפים מדי כמה שנים ויש כאלו שנדמה שהיו כאן תמיד. שהם חלק בלתי נפרד. שאי אפשר בלעדיהם. שאתה שמח שהם קיימים... 

     

    כמו הקפה הקטן בטשרניחובסקי 17. המקום הזה שנדמה שהיה שם תמיד. קטן, אינטימי, רגוע, מעניין וטעים טעים. בשכונה קוראים לו המקום הנכון. תמיד תראה שם מישהו מסקרן. תמיד תשמע שיחה מרתקת. הוא לא ממהר, גם לא ממהר להתעדכן בכל טרנד. הוא כאן. קיץ, חורף, בוקר ולילה. תמיד אפשר לעצור, לשבת, לחשוב, לפטפט, להביט על השכונה. בעצם על העולם. מסביב. על הקירות. ועל מיני המדפים. תמיד תמצא עבודות אמנות מעניינות. חפצים מסקרנים. כל פעם אני קולט משהו אחר. לא חדש. כזה שלא שמתי לב אליו עד עכשיו. שכבות, רבדים, סיפורים. כמו השכונה. עם אופי. עם נשמה. אמיתי. 

     

    ומעל יש מלון. כמה חדרים, מרפסת גדולה. ועוד אחת. לא זול, אבל גם ממש לא יקר. תקרות גבוהות. חלונות גדולים. נעים. בהיר. מרווח. בעיקר נעים. אופטימי. מתאים לאלו שרוצים להתקרב אל העיר באמת. להרגיש אותה. אולי יכלו לשלם יותר אבל בחרו שלא. מעריכים את הדברים שחשובים בחיים. קפה טוב. סנדוויץ' מקורי. צילום איכותי. סיפור מעניין. הדברים שחשובים באמת. בשבילם הפינוק זה לדעת שהם מצאו את המקום הכי מעניין. הכי מסקרן. הכי העיר. כזה שמרגיש שהיה שם תמיד. ותמיד היה הסוד של כולם. אלו שגרים מסביב. אלו שגרים שם ללילה. שניים ואולי יותר. אוברז' עירוני עם סיפור ונשמה. נשמה של ארטיסט שאף פעם לא מפסיק להתעניין. לגלות. לחבק ולצחוק. המקום המושלם להניח את הראש. להירדם. לחלום. להתעורר לבוקר חדש בלב העיר. 

     

    להגיד שלום, תודה, ולחכות לפעם הבאה.